פול סזאן (1905) - טבע דומם עם תפוחים ואפרסקים

"העין צריכה לתפוס, לחבר דברים," אמר סזאן, "והמוח ייתן לזה צורה." בסצנה דוממת, שבה האמן גם יוצר את העולם שהוא מצייר, כל חפץ, כל מיקום, כל נקודת מבט מייצגים החלטה. סזאן צייר וצייר מחדש את החפצים המתוארים כאן פעמים רבות. השולחן, הבד המצויר, והקנקן הפרחוני היו כולם אביזרים ששמר בסטודיו שלו. כל סידור שונה היה חקירה חדשה של צורות והקשרים ביניהן.

כאן השולחן נוטה באופן בלתי צפוי, מתריס נגד כללי הפרספקטיבה המסורתיים. בדומה לכך, אנו רואים את הקנקן בפרופיל, אך גם מוצגת לנו הצצה מלמעלה לתוכו. באופן פרדוקסלי, דווקא הנאמנות של סזאן למה שראה אחראית ל"הכחשה" הזו של הלוגיקה והמרחב התלת-ממדי. זה לא כל כך שהוא בכוונה משטיח את המרחב, אלא שהוא מתמקד בחפצים עצמם במקום בסכימת הפרספקטיבה – "קופסת האוויר" – בה הם קיימים. סזאן עבד לאט ובמחשבה. לאורך ימים, הוא היה מזיז את כן הציור שלו, מצייר חפצים שונים – או אפילו את אותו חפץ – מנקודות מבט שונות. בכל פעם, הוא צייר את מה שראה. דווקא השקיעה שלו בתהליך הציור דחפה את עבודתו לקראת הפשטה.